החלטה בתיק בש"פ 3421/13

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) במ"ת 16780-04-13 מיום 28.4.2013, במסגרתו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

העובדות לפי כתב האישום

1.        ביום 10.3.2013, נורה עווד נעימי, אחיו של מחמוד נעימי (להלן: נעימי) בבטנו והובהל לבית החולים נהריה. סמוך לשעה 15:50 באותו יום, לאחר שהעורר ונעימי (להלן: השניים) חשדו כי אדם בשם גאזי שתיוי (להלן: גאזי) היה מעורב בירי לעבר אחיו של נעימי, הגיעו השניים לביתו כשהם רעולי פנים וכל אחד אוחז באקדח, האחד מסוג סטאר (להלן: אקדח הסטאר) והאחר מסוג סמית אנד ווסון (להלן: אקדח הסמית). העורר ונעימי דפקו על דלתו של גאזי ואחותו הקטינה (להלן: הקטינה) החלה לפתוח אותה בעוד שהם מתפרצים פנימה. השניים שאלו את הקטינה היכן גאזי וכשהשיבה שאינה יודעת הצמידו למצחה את אקדחיהם בכוונה להפחידה ודרשו בשנית לדעת היכן הוא. לאחר שהקטינה הודיעה בשנית שאינה יודעת היכן גאזי, יצאו השניים לחצר הבית בה שהו שכנם של משפחתו של גאזי, אמו של גאזי (להלן: מונירה) ודודו (להלן: מריח). השניים כיוונו את אקדחיהם לעברם של מונירה ומריח בכוונה להפחידם ודרשו לדעת היכן גאזי בעוד אלו נשכבים על הרצפה ונכנסים לבית. השניים ירו באוויר, שתי יריות מאקדח הסטאר ושלוש יריות מאקדח הסמית, וזאת בכוונה להפחיד את מונירה ומריח כדי שימסרו את מקום הימצאו של גאזי ולאחר מכן נמלטו מהמקום. סמוך לשעה 16:00 באותו יום, הגיע כוח משטרתי סמוך לביתו של העורר. השניים, ששהו בביתו של העורר באותה העת, הבחינו בכוח והחלו לברוח מהמקום בעודם מחזיקים באקדחים, ובמהלך בריחתם הטמינו את האקדחים מעל מנוע רכב אשר מכסה המנוע שלו היה מורם. האקדחים והתחמושת שבתוכם נתפסו בחיפוש משטרתי שנערך בנתיב הבריחה.

           אשר על כן הואשמו העורר ונעימי בריבוי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; בעבירות בנשק לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ובעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

 הליכי המעצר

2.        בבד בבד עם הגשת כתב אישום כנגד העורר עתרה המשיבה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בטענה שקיימות נגדו ראיות לכאורה ובשל היעדרה של חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. בא כוח העורר חלק על קיומן של ראיות המבססות סיכוי להרשעתו.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי קבע כי אין למעשה מחלוקת באשר להתקיימות האירוע של ביצוע האיומים והירי בביתו של גאזי ובחצר הבית. בית המשפט ציין כי המחלוקת נוגעת לזיהוי העורר ונעימי כמי שביצעו את המעשים, וציין כי ביחס לנעימי קיימת עדות זיהוי ישירה של אחת מבנות משפחתו של גאזי כמו גם ראיות פורנזיות שנמצאו על אחד האקדחים ששימש את השניים. עם זאת, ציין בית המשפט כי ביחס לעורר קיים זיהוי המתבסס על מצלמות האבטחה שבביתו בהן הוא נראה ביחד עם נעימי לקראת היציאה לעבר ביתו של גאזי, זיהוי הנתמך בעדויות של עוברי אורח שהבחינו בשניים לפני ואחרי הירי. בית המשפט קבע כי מדובר בשרשרת של זיהוי, לפני ואחרי האירוע, המשתלבת עם תיאור האירוע ולבושם של השניים במהלכו. ראיות אלה, קבע בית המשפט, מצטרפות להימלטות העורר ונעימי מהמשטרה ושמירתם על זכות השתיקה. בית המשפט קבע כי גם אם ניתן לנתק את בריחתם של השניים מנסיבות אירוע הירי, הרי שיש די ראיות לכאורה כדי לקשור את העורר לעבירות הנשק בהן הוא מואשם, אך מכל מקום, הראיות והנסיבות הקיימות מהוות ראיות לכאורה להרשעת העורר בכל העבירות בהן הואשם, וזאת מבלי להתעלם מהקושי בזיהויו ביחס לאירוע הירי. בית המשפט הוסיף כי המעשים המיוחסים לשניים מקימים עילות מעצר עד לתום ההליכים, וכי מדובר בעילות של מסוכנות והשפעה על עדים. לבסוף, קבע בית המשפט כי בשל חומרת האירוע והעובדה, לכאורה, שהמטרה של השניים הייתה לפגוע בגאזי, הרי שלא קיימת חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותם נכון לאותו מועד.

תמצית נימוקי הערר

4.        במסגרת הערר מלין העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד מיכאל כרמל- כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות די ראיות לכאורה נגדו. העורר טוען כי לא הובאה כל ראייה, נסיבתית או ישירה, לנוכחותו בבית משפחתו של גאזי ולכך שאיים או עשה שימוש כלשהו באקדח. לטענתו, לא ניתן ללמוד דבר מתיעוד ממצלמות האבטחה שבביתו, שכן ביתו מרוחק למעלה מקילומטר מבית משפחתו של גאזי. גם ביחס לחלקו השני של האירוע ולעבירות בנשק, טוען העורר כי בריחתו מארבעה שוטרים אינה מהווה ראיה לכך שאחז בנשק באותו יום. העורר טוען כי מחומר הראיות שהוגש עולה בבירור שאין כל זיהוי שלו נושא נשק. כך, לטענתו, מעדותו של העד חוסאם עולה כי הוא לבש חולצה שחורה ואילו נעימי לבש חולצה לבנה, ולפי דוח הפעולה של אלון טיבי עולה שדוד קורן זיהה דמות שנושאת אקדח כאשר היא לובשת חולצה לבנה. ראיות אלה משתלבות, לטענת העורר, עם העובדה שעל אקדח הסמית נמצאו ראיות פורנזיות המתאימות לנעימי ואילו על אקדח הסטאר לא נמצאו דגימות כלל. לבסוף, טוען העורר, בהפניה לפסיקת בית משפט זה, כי על אף עברו הפלילי לא קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, וזאת אף אם קיים סיכוי להרשעתו בסופו של דבר במעשים שיוחסו לו.

תמצית תגובת המשיבה

5.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול - פירטה בקצרה בדיון שנערך לפני מהן הראיות הקיימות נגד נעימי, הן ביחס לאירוע בבית משפחתו של גאזי והן ביחס לאירוע הבריחה מהשוטרים והסתרת האקדחים. המשיבה טוענת, כי על אף שאין ראיות הקושרות את העורר לאירוע בבית משפחתו של גאזי ועל אך שהראיות הקיימות ביחס לעורר הינן נסיבתיות, הרי שלאור תצרף ראיות אלה המעיד על זיקתו וקירבתו של העורר לנעימי במהלך האירועים המתוארים בכתב האישום, קיימות די ראיות לכאורה המבססות את הקשר של העורר לאירוע על כל חלקיו. המשיבה מדגישה כי העורר ונעימי צולמו, כשהם נמצאים ביחד, במצלמות האבטחה בסמוך לאירוע, תועדו כשהם נסים מפני השוטרים ואף זוהו בסרטי מצלמות האבטחה על ידי עדים שזיהו אותם על בסיס היכרות מוקדמת. המשיבה מוסיפה כי על אף שקיימות סתירות בתיאורם של העדים השונים את העורר ואת נעימי במהלך האירוע, הרי שבקווים כלליים כל עדי הראיה תיארו שתי דמויות הלובשות האחת חולצה לבנה והשניה חולצה שחורה, וכי הסתירות נוגעות אך לזיהויה המדויק של כל דמות. המשיבה טוענת כי על סתירות אלה להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין בהן כדי לפגוע בקיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לסיום, טוענת המשיבה כי העובדה שהעורר ונעימי נמלטו יחדיו מהשוטרים ואף הסגירו עצמם יחדיו לידי המשטרה, וכן העובדה כי העורר שמר על זכות השתיקה, שתי אלה צריכות להיזקף לחובתו.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני ועיינתי בתיק החקירה שהועבר לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, כפי שאפרט להלן.

7.        נראה כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לנעימי ולמעורבותו בשני חלקי האירוע - הירי בבית משפחתו של גאזי והבריחה מהשוטרים תוך הסתרת האקדחים. אכן, נכון לשלב זה, לא קיימות ראיות ישירות הקושרות את העורר לאירוע הירי או לאקדחים שנתפסו. ואולם, עיון בתיק החקירה מוביל למסקנה כי קיימות ראיות נסיבתיות לכאוריות הקושרות את העורר לנעימי. ראיות נסיבתיות אלה כוללות את סרטי מצלמות האבטחה בהם נראים העורר ונעימי יוצאים וחוזרים מהבית סמוך לשעת קרות אירוע הירי בבית משפחתו של גאזי. בהודעתו של חוסם קורדי במשטרה מיום 26.3.2013, מזהה קורדי העורר כאחת הדמויות המופיעות בסרטי מצלמות האבטחה ביחד עם נעימי. במסגרת אותה הודעה מזהה קורדי את העורר ונעימי גם כעד ראיה על בסיס נוכחותו במקום שעה שהשניים ברחו מפני השוטרים. לכך מצטרפת הודעתו של העד אבראהים סיידה במשטרה מיום 26.3.2013, המזהה הן כעד ראיה והן על בסיס צפייה בסרטי המצלמות את נוכחותו של נעימי באותו מעמד ויחד עימו אדם הלובש חולצה שחורה. ראיות אלה, על אף היותן נסיבתיות בלבד, קושרות את העורר לנעימי ובכך גם, לכאורה, לכל חלקי האירוע המתואר בכתב האישום. כידוע, אין כל מניעה להרשיע אדם על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד אם הן עומדות באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה [ראו למשל: ע"פ 5232/10 אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל (8.4.2013), פסקה 27].

8.        כבר נפסק על ידי בעניין אחר כי קיומן של ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי לקשור נאשם למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בצירוף שמירתו על זכות השתיקה, יש בהם כדי להקים את התנאי של קיומן של ראיות לכאורה לצורך מעצרו עד לתום ההליכים נגדו [ראו: בש"פ 6169/12 קסנטיני נ' מדינת ישראל (25.8.2012), פסקה 16 (להלן: עניין קסנטיני)]. לא נעלמו ממני הסתירות הקיימות בין תיאורם של העורר ונעימי על ידי העדים אבארהים סיידה וחוסם קורדי בהודעותיהם במשטרה מיום 26.3.2013, לבין התיאורים המופיעים בהודעותיהן של מונירה וחנין שתיוי במשטרה מיום 10.3.2013. ואולם, את משמעותן של סתירות אלה, כמו גם את בחינת המסקנה הסבירה העולה מתצרף הראיות הנסיבתיות, יש לברר במסגרת ההליך העיקרי ואין בהן כדי לפגוע בקביעה לפיה קיימות די ראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (עניין קסנטיני, בפסקה 16).

9.        העורר לא טען לפני כנגד קיומה של עילת מעצר בענייניו, ואין מחלוקת כי עברו הפלילי עשיר. בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי העבירות בהן הואשם העורר ואשר לגביהן קיימות ראיות לכאורה כנגדו הינן עבירות חמורות הכוללות שימוש בנשק באופן שמקים עילת מעצר של מסוכנות מכוח חוק המעצרים. בית המשפט התייחס גם לעילת מעצר הנובעת מחשש להשפעה על עדים, שכן כל עדי הזיהוי במקרה דנא הם בני הכפר בו מתגורר העורר. כידוע, עבירות נשק מקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, שכן הן נמנות על עבירות הביטחון כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, וכי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות האמורה [ראו למשל: בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (30.1.2012), פסקה 16]. במקרה דנא, מיוחס לעורר גם שימוש בנשק לצורך ביצוע עבירה פלילית של סחיטה באיומים באופן המציב את מסוכנותו ברף הגבוהה יחסית של עבירות הנשק [ראו: בש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל (7.11.2004), פסקה 8]. לכך, מצטרפת גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) בשל החשש מהשפעתו של העורר על העדים בתיק. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בעברו הפלילי של העורר, צדק בית המשפט כשקבע כי עילת המעצר במקרה דנא הינה עוצמתית דיה כדי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו גם מבלי לבחון חלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 3391/13 עווידה נ' מדינת ישראל (20.5.2013), פסקה 8].

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ב בסיון תשע"ג (21.5.2013).